אני וחברת הנפש שלי, היינו מדברות רבות על העבודה האידיאלית. היא הייתה אומרת שהלוואי והיינו יכולות לצאת למקום מרוחק, שמורת טבע, שם תפקידינו היה להאכיל לוויתנים. היינו מתארות את האופן שבהתחלה זאת בטח תהיה חוויה קסומה, אבל שאחרי זמן מה, הלוויתנים יעצבנו בקולם העמוק מידי, הם יהפכו בראשנו להיות רעים ואנוכיים בתאווה שלהם לאוכל שאנו נביא. ההרים בשמורה יהפכו לגבוהים וירוקים מידי, ציוצי הציפורים למחרישי אוזניים בתוך השקט היחסי. חדוות החיים, היכולת להיות, נמצאת בתוכנו, אחותי בנפש אמרה במילים אחרות. וזה דבר חשוב …
תגובות אחרונות